כבר בדרך, בשביל הצדדי אני מרגיש את הנשימות שלי הופכות כבדות, מגיע לדלת מהסס רגע, הריח שלה, אני מת מהריח שלה, אפשר להריח אותו כבר מחוץ לדלת.
אני דופק, הדלת נפתחת ואני נכנס.
מולי עומדת שוב האליליה המדהימה הזאת ניקול (למי שלא שם לב עד עכשיו אני ממוטט ממנה).
היא נחמדה ואדיבה אליי מתנהגת בחופשיות, אבל אני שהכנתי איזה משפט אחד או שניים לפתיחה עומד שם כמו אדיוט ולא מצליח להגיד כלום.
אני חושב שליידי ניקול מבינה מה קורה ומצווה עלי להתפשט.
עכשיו אני ערום ועל ארבע ועכשיו אני מרגיש יותר בנוח, יותר בתנוחה הטבעית והראויה שלי מולה.
ליידי ניקול מצווה עלי להתקרב ולהגיד יפה שלום כפי שלימדה אותי במפגש הקודם.
התקרבתי, והחלתי לנשק את רגליה המדהימות, התחלתי במעט חשש כי לא האמנתי במזלי הטוב וברוחב ליבה של האלילה הזאת שמרשה לי לנשק את רגליה המדהימות מבלי שאשלם על כך במחיר כבד.
היא עצרה אותי בפתאומיות, הרימה את ראשי מעלה והרימה אותי על בירכי. בעודי זקוף על הברכים היא הסתובבה באטיות סביב גופי בוחנת אותי ואת התמורות החלות בי מרגע לרגע.
"ידיים אחורה" פקדה בשקט. תוך פחות משלוש דקות נקשרו ידיי מאחורי גבי אבל לא רק בפרקי ידיי אלא גם ממעלה הזרוע (מעל המרפקים) ונמתחו זו אל זו באופן כזה שהחזה שלי נמתח קדימה.
ליידי ניקול לקחה חבל דק יותר ושאלה אותי אם אני יודע למה זה משמש. הינהנתי בחשש, הייתי בטוח שחבל ישמש לביצים. טעות! את החבל היא קשרה לי מסביב לראש ובתוך הפה בשלושה סיבובים מהירים וחזקים שהותירו אותי עם פה פעור, ללא יכולת דיבור, וקושי קל לנשום.
ניקול הובילה אותי בצורה זאת אל הצלב, צווארי נקשר לקולר עור מחניק שמתח אותי מעלה, רגלי פוסקו ונקשרו גם הן, מותחות אותי מטה.
עכשיו אני אבוד לגמרי, העניים שלי רצות בפחד, היידים מתחילות לאבד תחושה מהקשרים ההדוקים והקושי בנשימה קצת מבהיל. ניקול מסתכלת לי בעינים מחייכת ומלטפת את גופי, עכשיו נראה לי שאפשר להרגע, אני חושב לעצמי... טעות נוספת! ניקול אוחזת בזין שלי שעומד באמת כמו טיל ושואלת בקול מתגרה "אני הרשתי לו לעמוד"? אני מנסה לענות אבל חוץ ממלמול מביך אני לא באמת יכול לדבר.
טוב זה זה לא מצא חן בעינייה. היא סובבה את גבה ופקדה עלי לנשק את צווארה וכתפיה כדי שיהיה לה זמן לחשוב על עונש הולם להתנהגותי החצופה. ניסיתי, באמת שניסיתי אבל לא הצלחתי לנשק כשפי פעור לרווחה ושפתי כואבות מהחבל.
ללידי ניקול נמאס להמתין והיא התרחקה ממני אל עבר שולחן מלא בציוד שנמצא ממש ליידינו.
כפי שציינתי קודם, הראש שלי מתוח למעלה ואינני יכול ממש לראות הכל אבל מה שראיתי ממש לא מצא חן בעיניי.
ראיתי אותה חוזרת לעברי עם זוג מקלות מתכת אותם זיהיתי כאביזריי cbt מהתמונות של ליידי ניקול והעבד אלכסי. הפעם לא טעיתי, הכאב הבא לא השאיר מקום של ספק, אומנם לא יכולתי להשפיל מבט כדי לראות מה בדיוק קורה שם אבל הכאב בביצים היה ברור וכדי שלא יהיה לי קל מידי, ליידי ניקול הוסיפה משקולת מכל צד. וקשרה בחבל דק את הזין שלי כך שהייתי על סף בכי.
"נעים לך איתי, נכון עבד חמוד שלי? אתה רוצה שאני אמשיך?" שאלה ברוך. אני זוכר מה עניתי, יותר נכון מה ניסיתי לענות. אני גם זוכר שזאת הייתה הפעם היחידה ששמחתי שאני לא יכול לדבר כי הייתי כל כך מבוהל כל כך כואב וכל כך באקסטזה שלא הייה לי מושג מה נכון או לא נכון לענות.
"רוצה שאשב לך על הזין" שאלה ליידי ניקול? ניסיתי להנהן בראשי למרות שלא ממש יכולתי אבל כנראה שכל גופי הכפות אמר כן "אז אתה רוצה"? אישרה ליידי ניקול "בסדר" אמרה, סובבה אלי את גבה וניסתה לשבת על איבברי הזקור והקשור. זה לכשעצמו כאב כי הכל היה מתוח. זה לא הספיק לליידי ניקול היא אחזה בקצה החבל הקשור לי לזין ומתחה ומתחה ומתחה, היללות שלי לא עזרו גם לא הנאקות גם לא התחנונים החנוקים והממולמלים שלי. היא פשוט לא הפסיקה אלא לאחר שהגיע לתוצאה הרצויה...כנראה.
ליידי ניקול קרבה אליי ושאלה אותי אם אני מעריך את כל מה שהיא עושה בשבילי.
תאמינו או לא אבל בתוך כל הפחד והכאב יש שלמות גדולה. אני כל כך גאה להיות העבד של ליידי ניקול שאני יכול לסבול הכל במחיצתה.
ניסיתי להגיד לה שכן, שאני מעריך ומעריץ כל נשימה כל לחישה ותנועה שלה שאני מקווה להיות העבד הכי טוב שאני יכול בשבילה אבל כמובן שלא יכולתי לדבר.
ליידי ניקול הבינה כנראה שאני באמת מאוד מעריך והכריזה חגיגית כי הגיע תורי לעשות משהו עבורה.
ליידי ניקול הותירה אותי מהצלב, שיחררה את ידי ואת פי אך הבייצים והזין נשארו קשורים.
"רד על ארבע" פקדה "תתקרב ותסניף לי את הטוסיק" וואו...החלום שלי עומד להתגשם, אני באמת הולך להסניף את הישבן האלוהי הזה ממש בעוד רגע. ניסיתי לרדת על ארבע אבל המשקולות והברזל בביצים הפריעו ומנעו זאת ממני, התכופפתי באופן מגושם וניסיתי ליפול על בירכי ולבסוף הצלחתי.
הליידי הסתכלה עלי במבט מאוכזב והחלה מסתובבת סביבי. ניסיתי להסביר, "אני מתנצל ליידי ניקול...זה פשוט כאב נורא...אני מבטיח שבפעם הבאה אפול מהר יותר.." גמגמתי. "שששש" לחשה לי באוזן "שכב על הגב ותהיה בשקט" היא התרחקה ממני, לחצה על כפתור בקיר ומהתקרה החל באיטיות לרדת לעברי מוט ברזל שבקצותיו מחוברים אזיקים.
שוב נשימות מהירות, עמוקות, זה לא נראה טוב, ממש לא ואני כבר כולי כואב מהעונש הראשון.
אבל אצל ליידי ניקול טעות זאת טעות חינוך זה חינוך ועונש זה עונש.
היידים נקשרו לצידיי המוט ונמתחו מעלה עד לגובה כזה שגופי היה על הרצפה, כתפיי מורמות מעט מעל הרצפה וראשי באויר. לייידי ניקול ניגשה לעברי עם שני חבלים בידיה והתיישבה לי על הבטן עם הגב אלי.
עכשיו המצב הוא כזה –
אני שוכב על הגב, הידיים קשורות ומתוחות למעלה, על הבטן יושבת באצילות הליידי הנעלה והביצים שלי עדין אזוקים למשקולות כך שגם אותם אינני יכול ממש להזיז.
אני לא רק חסר אונים אני גם חשוף לחלוטין, אני לא רק חשוף לחלוטין אני גם בדרך לעונש, ולא סתם עונש אלא עונש שני בטרם הספקתי להתאושש מהראשון.
ליידי ניקול לא נותנת לי הרבה זמן לחשוב. היא כופפה לי את רגל ימין קשרה אותה לעצמה (את העקב לירך) גם רגל שמאל נקשרה אבל לא רק מקופלת לעצמה אלא גם תלויה באוויר. אני לא ממש יודע להסביר כיצד נקשרתי כי כאמור אני לא ממש רואה מה קורה.
הכאב מהתנוחה היה באמת רב, אני מאוד לא גמיש והפוזיציה היתה לי מאוד קשה.
ליידי ניקול קמה מחוייכחת, מסתכלת עלי במבט שבע רצון, אתה תהיה בסוף עבד טוב, נכון חמוד?
"כן ליידי ניקול, אני אהיה העבד הטוב ביותר שלך, אני מבטיח"
"רוצה שאשחרר אותך" שואלת ליידי ניקול. "כן ליידי ניקול בבקשה תשחררי אותי,בבקשה"
"בסדר גמור, אנחנו רק נסיים את העונש ואולי אז אשחרר אותך" פסקה ליידי ניקול המדהימה.
התחלתי להגיד משהו, יצא לי כמו יבבה, אבל הפסקתי מיד, ידעתי שזה עלול להחמיר את המצב.
ליידי ניקול, היא לא מפספסת שום דבר, אני חשוף בפניה כל כך. נעמדה ליד שולחן הציוד, הדליקה נר ואספה ערמת אטבים לסלסת קש, הסתכלה עלי ושאלה שוב "אתה רוצה שאוותר לך על העונש הבא?" אני מפחד, באמת, מת מפחד, מנסה לחשוב מהר, מה נכון להגיד. מה יכול לשפר את מצבי או להרע יותר מכך וחשוב מכל, מה ירצה את ליידי ניקול, מה יגרום לה נחת, מה היא היתה רוצה שאגיד, אני חייב להוכיח נאמנות מוחלטת ורצון לציות מוחלט. "לא" לחשתי, לא מאמין שזאת התשובה שלי "מגיע לי עונש ליידי ניקול אני מבקש סליחה" ליידי ניקול הולכת סביבי בצעדים יהירים כמו דוגמנית על מסלול, מרוצה מאוד מהמצב "אז אנחנו מתקדמים, מה" "אולי בסוף באמת תהיה ראוי להיות עבד".
היא עוצרת כשרגליה פסוקות ממש מעל ראשי, היא מתיישבת עלי, אני לא יכול לזוז, בקושי נושם אבל מי בכלל רוצה לזוז, מי רוצה לנשום? כל מה שאני מצליח לראות זה את הישבן הבלתי נתפס הזה נמרח לי על הפנים ואת עקבי מגפיה משני צדדי. הכל שווה את זה...לא כואב, לא מפחיד, אני מרגיש שהכל עצר, אני במקום הכי מדהים בעולם, להיות תחת ליידי ניקול ועוד ככה זה המקום הכי יפה, הכי ראוי והכי מדהים בעולם. תודה, תודה, ליידי ניקול אני מנסה להגיד תוך כדי נשימות עמוקות.
הליידי לא מפסיקה, אני לא יכול לראות מה קורה אבל אני מרגיש ושומע.
התחלתי להרגיש איך האטבים נתפסים לי סביב האשכים והזין אחד אחרי השני, חמש עשרה במספר (אני יודע כי נאלצתי לספור אותם אבל עוד נגיע לזה), לאחר שהאטבים מוקמו התחלתי להרגיש לחץ וכאבים קלים בביצים כאבים שהלכו וגברו עד לתחושה שהכל "בוער" שעווה רותחת טופטפה לי על הזין והכל באמת מאוד כאב. הדבר היחיד שעזר לי להתגבר היה ישבנה של ליידי ניקול והריח המשכר שלה. זה נתן לי את כל הכוחות שהייתי צריך כדי לשרוד את העונש.
ליידי ניקול פקדה עלי לספור בכל פעם שהיא שיחררה אחד, השיחררור לכשעצו כאב אבל ליידי ניקול לחצה גם על ראש הזין רגע לפני השחרור, באמת כאב איום, כל גופי רעד ונאנקתי תחת הכאב.
נדמה לי שהעונש הסתיים, נראה לי ששרדתי אותו אני רק מקווה שליידי ניקול מרוצה מהתנהגותי.
ליידי ניקול שחררה אותי לחלוטין, ידיים, רגלים זין בייצים, הכל, עכשיו אני עומד מולה מבטי מושפל מטה ואני מחכה לפקודה הבאה.
רד על ארבע היא מצווה בשקט, אני מתוכנת, נופל, קורע על ברכי ומביט בהערצה על הריצפה עליה ליידי ניקול דורכת. היא מתיישבת על כורסא ומסמנת לי להתקרב אני מתקרב, ליידי ניקול שופכת לי שמן על היד ופוקדת עלי "תתחיל לאונן" אני מאונן ולהיידי פוקדת "בספירה לעשר אתה גומר בדיוק בעשר" ואני כמו שעון שוויצרי, אסור לי לאכזב פעם נוספת מנסה בכל כוחי לכוון ולתזמן.
הצלחתי, ראשי צנח על ברכיה, וגמרתי את הגמירה הכי ארוכה שידעתי בחיים.
כמה דקות לאחר מכן אני כבר בחוץ, מעבר לדלת עם תחושות קשות, אני לא רוצה להיות כאן אני רוצה לחזור פנימה, כמה זמן יעבור עד שאראה אותה שוב? אני כבר משתוקק למגע ולריח שלה.


ליידי ניקול, אני מצפה כבר למפגש הבא, מבטיח להיות עבד טוב ומבטיח להשתדל שלא לאכזב אותך שוב.

בהערצה,
eved-on-4

תיאור מדהים של סשן מטורף! מאוד נהנתי לקרוא

וואו ..... OMGWTF ......

שיאווווו..... איזה תיאור סשן מדהיייייייייייייים אני בשוק

אני כבר כמה זמן עוקב אחריך ליידי ניקול. את בהחלט עושה עבודה מקצועית ביותר אם אנשים כותבים עליך ברמה הזאת. ול-evedon4, תיואר מוצלח ביותר. הרגשתי שאני שם.

תאור של הסשן מעולה ממש

לידי ניקול אני ממש רוצה לתאם איתך גם סשן אבל תאמת אני קצת מפחד מימך שאני לא ראויי מספיק בישבילך

כי אני לא יודע אים אני יכול ליכתוב ככה

למרות שבסשן האחרון שהייתי אצלך ממש נהנתי והיה כמו חלום

אבל לא יודע מה קרה לי פיתאום אני ככה מפחד

שאפו!!

וואו! הרגשתי ממש כאילו נכחתי בסשן,

זו הסיבה שהדלקתי סיגריה ברגע שסיימתי לקרוא.

אהבתי את השיתוף ידידי

תודה רבה לכולכם על הפרגון, באמת שמח שאהבתם...

ולך ליידי ניקול, תודה על חוויות עוצמתיות כל כך שהענקת לי.
אגב, אני אחכה בסבלנות ובצייתנות עד שתאפשרי לי שוב לשרתך.

EVED-ON-4