פנטזיה?

sleeper 08.08.11 17:44

"טוב, אנחנו נשמע את העד הראשון" אמר השופט ואני קראתי לעד התביעה הראשון. בעוד העד מושבע לומר את האמת הגנבתי הצצה לגופה של אורית וייס, עורכת הדין שייצגה את התביעה; מלאה, מעט שחומה, פניה עגולות ושפתיה משוחות בצבע אדמדם, כמו גם ציפורניה בידיה וברגליה. זו לא לי הפעם הראשונה שאני מתמודד מולה בבית המשפט.

קמתי והחלתי בהצגת השאלות, והיא ממלמלת מתחת לנשימתה את מחשבותיה על תשובותיו. אני בולע את רוקי וממשיך והיא כמה וצועקת ומתנגדת. אני מתיישב ומחכה שתסיים, כשהיא מסיימת אני מחכה עוד כמה רגעים; נותן לדממה לרחוש באולם, ואז קם ומגיב. כך החקירה ממשיכה; ובפעם הבאה שהיא ממלמלת בשקט, אני יושב שוב ושותק; מסביר לבית המשפט שאין באפשרותי להתרכז ברחש הנוראי שיוצרת חברתי המלומדת. עיניה רותחות.

בסיום חקירתי היא נעמדת על רגליה ומתחילה את חקירתה הנגדית. אני מביט בה זעה בין השולחן לעד, מוציאה מסמכים ומטיחה האשמות. אני מצידי קם ומתנגד וצועק בחזרה, כי מי שלא צועק, כך לומדים במהרה, לא נשמע בהיכלי הצדק. אני נשען לאחור ומביט בה שוב, לרגע

* * *

"היי מתוק" קראה לעברי אורית, שישבה, חצי בוהה בתוכנית בערוץ ההיסטוריה, על הספה בסלון לבושה באחד מתחתוני הבוקסר שלי ובחולצה לבנה שכיסתה את גופה העגלגל.

"איך עבר היום?"

"עייף ועמוס" אני משיב בחיוך עייף.

אורית חייכה והורתה "בוא אלי" כף ידה צנחה והצביעה על הרצפה שמולה בעוד היא מפשקת ירכיה. זרקתי את התיק על השולחן ליד דלת הכניסה והתיישבתי על ברכיי בין רגליה. היא העבירה ידה בשיערי וראשי צנח למגעה, מתמכר לצמרמורות שהעבירו ציפורניה בכל גופי. לאט פג המתח מגופי. ידיה עברו על ראשי וכתפיי ואני שקעתי תחתיה.

לרגע כף ידה נשמטה מול פני מול פניי; שאפתי עמוקות את ריח קרם הידיים שלה. כף ידה נשרה שם ואני פישקתי שפתות ונישקתי בעדינות, פעם אחת, ועוד. אצבע אחת אמצעית חדרה לפי ואני מצצתי אותה בתאווה. אורית הורידה את כף ידה לאט אל הרצפה ואני אחריה, אצבעה נעולה בפי. ברגע היא שחררה את אצבעה והשאירה אותי משתחווה בין רגליה. נשימותי איטיות.

"רן רן" קראה לי אורית אחרי כמה דקות ונקשה באצבעה. התיישבתי בחזרה על ברכיי והבטתי למעלה בעיניים מהופנטות.

"התוכנית שחיכיתי לה מתחילה" אמרה כשסיימנו לשוחח, "תביא לי בבקשה משהו קר לשתות". קמתי והבאתי לה כוס לימונדה קרה.

"ותשכב על הרצפה בובון" הוסיפה, כמו עצרה באמצע המשפט. שכבתי על הגף תחתה, והיא כהרגלה הניחה רגל אחת על פי, את השניה הניחה על השולחן. נשמתי את ריחה והרגשתי את התוכנית דרכה. כשנמתחה סגרה את בהונותיה וכשנרגעה שחררה אחיזתה. כשצחקה השעינה משקל גופה ורגלה קדימה ומחצה את פניי וכשהתרגשה נשענה לאחור וליטפה את פניי.

ואני. אני נשמתי אותה עד שמילאה את נשמתי. כשהסתיימה התוכנית הורידה מפניי את רגלה האחת והאחרת נלחצה על גרוני. "בא לי" היא אמרה "לזיין אותך", ושחררה את רגלה מגרוני. ידיה עטפו את ראשי ומשכו אותי אליה לנשיקה ארוכה ורטובה. היא קמה וקמתי אחריה, שפתינו צמודות בעודנו מתנודדים לכיוון המיטה. חולצות נזרקו ומכנסיים נפלו.

התיישבתי על המיטה והיא מעליי. היא דחפה אותי למיטה ורכבה עלי, הצמידה את פניי בין רגליה. תפסתי בצידי גופה וינקתי אותה. היא נשענה קדימה ואז חזרה והשעינה את משקלה על שפתיי; היא נאנחה ורעדה ונשענה לאחור. ידה האחת מצמידה את ראשי אליה והשנייה משחקת באיבר מיני. הוא מצידו התקשה ברגע למגעה. באחת היא גמרה וכל גופה רעד מעלי. רטיבותה נמרחה על שפתיי ואפי, מכסה אותי. ידה מחצה את איברי עד שנרגעה.

לאט היא החליקה מפניי לחזי, רטיבותה משאירה עלי שובל. עיניה היוקדות הביטו בי. אזרתי את נשימתי תחת כובד גופה ולחשתי בצייתנות "בבקשה".

היא חייכה ומחצה את איברי.

"בבקשה" המשכתי, "בבקשה תזייני אותי"

גופה רטט בהתרגשות – כמה שהיא אהבה את המילים האלו. היא הפקידה בידי את הרתמה וירדה מעלי. הסתובבתי על צידי והלבשתי עליה את הסטרפון – איבר הפלסטיק בצבע העור הזדקר. הבטתי בה הותקרבתי; שתלתי נשיקה באיבר הפלסטיק שלה. פורס שפתיים ומרטיב אותה לאט. כשנתרצתה דחפה אותי ושמה בידי שמן סיכה. ליטפתי את איבר הפלסטיק בין רגליה בשתי ידי, כשידה האחת משחקת באיברי שלי וגורמת לי להתנשם בכבדות.

אורית הפכה אותי על בטני ונשכבה מעלי, משחילה ידיה מתחת לחזי ומחבקת חזק. ידי ליטפה את ירכה.

"בבקשה" לחשתי, קולי משתוקק. קצות שפתיה מצאו את קצות שפתיי. היא התרוממה וחדרה, ידיה על מותניי.

שיניי ננעצו בסדין, לא מצליחות להחליט אם לצעוק מהכאב שלה בתוכי או לפלוט אנקת הנאה. אצבעותיה השתלבו באצבעותיי וגופה חדר אלי בעוצמה שוב ושוב.

היא הרימה את מותני מהמיטה כך שעמדתי על ברכיי. את ראשי השאירה צמוד למזרון עם כף ידה. היא חדרה אלי שוב ושוב וידה שעל ראשי החליקה לאורך גבי, תפסה את איברי ושפשפה.

התפוצצתי בידה והיא השאירה את ידיה החזקות על גופי הרועד.

* * *

"אני מתנגד" קמתי וצעקתי, וראיתי את מבט השופט ואת מבטה של אורית עלי, לא מבינים.

"שולה, תרשמי בבקשה לפרוטוקול שבא כח התביעה מתנגד להפסקה של חמש דקות לפני שנמשיך, עם זאת מתוקף סמכותי רשמי בבקשה החלטה, אנו נצא להפסקה". אמר השופט והביט בי "תוכל לערער על ההחלטה הזו בערעור על כל פסק הדין".