למרות שהייתי בטוח שסשן מדיקל אף פעם לא יעניין אותי , החלטתי בכל זאת לנסות סשן מדיקל שלם (לאחר שחוויתי מעט מחטים
כ "חימום" ) , וזה לאחר שחשבתי לא על ההקשר שלו לסשן ה "רפואי" באופיו , אלא לסשן חושני .. וזה עשה את החשק..
וכמובן שליידי ניקול היא בחירה מצויינת לצורך סשן כזה.

הייתי מתוח הפעם , שלא כרגיל , לא הייתי סגור האם אסכים לדקירות במקומות הכואבים ביותר, מזה חששתי.. אבל ידעתי שאני בידיים בטוחות
עם ליידי ניקול , ומראש אמרתי לה לשים את רוב המחטים במקומות שהיא אוהבת....

ליידי ניקול , בכחול וזהב (הפנטגרם על צווארה) ושחור (מגפיה) הכניסה אותי.. אוהב אותה תמיד ככה..

התחלנו עם התרגעות.. כאשר עיניי קשורות ואני מרגיש אותה ומקשיב למוסיקת הרקע (כפי שאמרה לי).. אהבתי הפעם במיוחד את המוסיקה,
בדר"כ אני לא מתרכז בזה... חשתי את גופה העדין האצילי , את שיערה וצווארה , חיבקתי את כל גופה ונהייתי מגורה.. מי לא היה.. ?
כל אופי הסשן הזה מזכיר יותר סוג של חוויה אינטימית מאד , לא לחלוטין מהסוג של יחסי שולטת-נשלט אלא משהו קצת אחר , זהו אופיו של סשן המדיקל(לפחות מהסוג שאני רציתי , וכל עוד לא מוסיפים דברים נוספים).

לאחר מכן הועברתי למצב שכיבה , על הדרגש על מגבת , בזמן שהיא הלכה להביא את הציוד , וכך נשארתי עד סוף הסשן.
היא החלה באשכים : תחילה עם אלכוהול , נותן כמעט תחושה של אלחוש , אבל ממש אין כאן כוונה כזו..... וזה נמשך כסשן ליטופים ומחטים..

בכל פעם שמחט חוררה את עור האשכים , נעתי , הזדזעתי מעט ואחר נרגעתי שוב.. ובכל פעם , נוצר מעט מתח עד למחט הבאה , כאב חד מאד שמופיע ונעלם.. אתה ממתין לו בעיניים עצומות ומנסה להעריך ולחוש רגע לפני , מתי הוא ישוב.. דרוך לו , וגם מנסה לשקוע ולהתמזג איתו ללא הפרעה.. שונה מסשן הצלפות.. בשלב מסויים כבר הפסקתי לספור את המחטים.. אבל הגענו לכ -10 או אפילו יותר..

ליידי ניקול עברה עתה קדימה והחלה לחטא באלכוהול את כל איזור הפיטמות.. .. היא שאלה אותי מה עובר לי בראש.. כמובן , עכשיו הייתי בשיא המתח , החלטתי לעצום עיניים.

ניקול עומדת מעליי , אני מרגיש את קצות שיערה נוגעות בי , מרגיש את ריחה , והפנטגרם המוזהב שלה נוגע בי קלות בפנים , כל אילו גרמו לי לחוש טוב אך לא הרגיעו אותי הפעם לעומת מה שמצפה לי...
היא החלה להחדיר את המחטים קרוב לפיטמות.. כשאמרה שבא לה פתאום על מחט בצבע מסויים , חשבתי שהיא מתכוננת לדקור נקודה כואבת במיוחד, אבל.. עדיין לא.. זה היה רק לצורך גיוון..
הרגשתי כאבים חדים ומתגברים ככל שהיא התקרבה יותר ויותר לאזור הרגיש עד שחשתי דקירה כואבת במיוחד.. שאלתי אותה אם זה כבר זה.. אבל לא..
זו עדיין לא היתה הפיטמה עצמה.. זהו הפחד האמיתי.. הכאב שמתגבר ומתקרב אבל עדיין אינו לב הכאב , מרכז מרכז העצבים.. עוד מחט חדה וכואבת אבל עדיין לא .. עוד אחת חדה אף יותר (הסתכלתי עליה במבט מקווה , זה זה?.. היא חייכה "עדיין לא" )
ואז.. כאב בוער , לוהט , כמעט משתק... "כן".. "עכשיו זו היתה הפיטמה" אמרה ניקול..

"ועכשיו" אמרה לאחר שמעט התאוששתי "עוד אחת מתחת למחט הזו"..... ושוב הכאב הזה.. כשעברה לפיטמה השניה ועמדה לשים עוד אחת מתחתיה, כבר כמעט רציתי לבקש ממנה לוותר , אבל נתתי לרגע לחלוף וזה עבר....
לרגע המוסיקה גברה והגיעה לשיא , היה נראה לי שגם ניקול נסחפת איתה ומגיעה לשיא ולרגע ציפיתי שזה יתבטא בכאב.. רגע לא ברור ומפחיד..
תחושה שלי.. ולאחר מכן , עוד מחטים בצידי הזרועות כשמידי פעם היא שוב נוגעת ומזיזה את המחטים הנעוצות בפיטמות ומעוררת שוב את הכאב מרבצו.

לאחר מכן התהפכתי לצד השני , והליידי סידרה לי מחטים בעיגול על הגב , כבר לא מאד רציני לאחר המקומות הרגישים.. ללא ספק , כשיש הרבה זמן (אם עושים סשן מעבר לשעה) ניתן לסדר את המחטים באלפי צורות וקומבינציות וממש להשתעשע ביצירות אמנות , במיוחד אם מוסיפים גם שעווה..
הפעם כשהיה מדובר רק בשעה (אבל מאורגנת היטב) הסתפקנו בעיגול..
האלכוהול לאחר מכן גם שורף מעט וקצת מזכיר שעווה, וחלקית נותן תחושת חום נעימה..

ליידי ניקול חזרה לתחילת הסשן ועשתה לי התרגעות סופית לאחר שהוציאה את כל המחטים (למעשה לא תכננתי את סוף הסשן והשארתי את זה בידיה)
וכך סיימנו.

נראה לי בדיעבד שאני מחבב סשן מדיקל..
דווקא קיוויתי לסימנים על כל הגוף , כמזכרת למספר ימים , אבל.. מאכזב.. אף לא סימן נותר.. פרט למעט נקודות על הגב.. שום הדבר המרמז על מה שהתחולל שם רק לפני רגע
מאידך , המזכרת בראש : הכאבים החדים המתגברים , המוסיקה המקהלתית , וליידי ניקול גוחנת מעליי בחושניות במשך שעה .. המזכרת הזו תשאר
עוד זמן רב..