אולי אנסה להסביר איך אני רואה את הנושא של הערצת גוף ושל בדס"מ בכלל....

לעבד אין זכות להתקרב אלי, כי הוא עבד, אין לו זכות לקחת ממני את מה שהוא חפץ בו, כי הוא עבד, אין לו זכות לדבר או לחשוב, כי הוא עבד, אין לו זכות להסתכל עלי ללא אישור ממני, אלא אם כן אני ארצה בכך... כי הוא עבד.

אם אני אחליט להרשות לו להעריץ את גופי, הוא יעשה את זה כפי שאני רוצה, מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה... לא כי הוא רוצה ואיך שהוא רוצה.

אחרי שלב תיאום הציפיות, בסשן, אני מחליטה מה קורה ואני בלבד.

מכאן מגיעה ההערצה האמיתית.

העבד יודע שהוא לא שווה לי ושאני לעולם לא אהיה שלו אלא אם כן אני אחליט וארצה שהוא יהיה שלי (שייך לי)...
הוא יכול רק לחלום עלי וצריך לשמוח על המעט שאני אתן לו (אם אני אחליט שארצה בכך) ואחרי שהוא יצטרך "לעבוד" כל כך קשה בכדי לקטוף את הפרי שעליו עמל בזיעת אפו ונפשו.. כי אני המלכה, והוא העבד...

אז, לכל ה"עבדים", אם רציתם לדעת מה זה בדס"מ באמת, אז תקראו ותפנימו, כי אף אחד בארץ כאן לא המציא מעולם שום מושג על בדס"מ ואני בספק אם יש מספיק אנשים כאן שממש מבינים מה זה בדס"מ.

כל הנאמר כאן אינו נאמר בזלזול ונועד להסביר את הדרך בה אני מתסכלת על עולם הבדס"מ.

וזה בעקבות דיון בנושא באתר סקס תל אביב
http://www.sex-telaviv.com/viewtopic.php?f=5&t=23544